אחרי מה שקרה בימים האחרונים (ריח הנפטלין, השיחה, המחשבות, החברים, המשאלות, הקפה, הכוס וכו'), עכשיו ניסיתי לרגע לעצור ולשאול את עצמי אם הכל בסדר. כן! זה בסדר כי אני כבר לא צריך את "קריאה נוספת" שמתקבלת מדי יום בדואר אלקטרוני. אני מעדיף לראות רק את הנושא, לסגור את המייל ולהבין שמה שאני מרגיש יותר חשוב ואמיתי ממה שכתוב שם. אני לא מעוניין יותר.
אני לא צריך "קריאה נוספת" כדי להבין דברים מסוימים ולחיות. חשבתי לפני כמה ימים שהכל ישתנה לטובה והרגשתי אשמה על מה שעשיתי. לא עשיתי שום דבר רע. אני אוהב צבעים, חלומות, רצונות, גופים, חפצים, הרגלים.
מוזר שעכשיו אני נרדם ומתעורר לצלילי מקלדת. ואתה יודע מה מוזר? שאני מרגיש טוב. היום התעוררתי ב"פרץ" של צבעים. הם דיברו בשקט בראש המיטה כדי לא להפריע לי בחלומות. כחול היה במוחי וידע הכל. לגמרי הכל. לצהוב ולשחור יש עוד הרבה מה ללמוד כדי להבין אותי.
- "צברת שטח"
אני אנצל את זה בזמן הנכון.
ערב נעים!
תודה א!
